|
|
היא שבית העסק כשר הוא בסמכותה בלבד . שנית , לרבנות הראשית יש מונופול מקומי על הכשרות . למעט כמה חריגים , רק הרב המקומי יכול לתת לבית העסק תעודת כשרות , ולכן בתי העסק בתחומו " שבויים " בידיו ובסטנדרטים שהוא קבע בעניין . כמו בכל תחום , מונופול הנותן שירות לקהל שבוי הוא מתכון לחוסר יעילות , לשירות לקוי ולשחיתות . כפי שמובהר היטב בפרקים הקודמים , מונופול הכשרות אינו שונה בהקשר זה . הרבנים המקומיים פועלים במסגרת שאין בה תחרות , ובעלי העסקים בתחום המזון חייבים לפנות אליהם כדי לקבל אישור לכשרות . לעתים הם חשופים לשירות גרוע ולא מקצועי , אך אין להם כתובת אחרת לפנות אליה . ההצעה של פתיחת אזורי כשרות מבקשת להתמודד עם המונופול המקומי על ידי פתיחת אזורי הכשרות . לפי ההצעה , עסק יוכל לבחור את הרב ואת המועצה הדתית שיעניקו לו תעודת כשרות , בלא תלות במיקומו הגאוגרפי . מועצות שבתחומן עסקים רבים בתחום המזון מחזיקות מערך כשרות גדול יותר ומעניקות תעודות כשרות רבות יותר . בין השאר הדבר יוצר לפרנסיה ולרב המקומי כר נרחב להענקת משרות . לכן למועצות הדתיות יהיה אינטרס להיות תחרותיות ולהעניק תעודות כשרות רבות . ...
To the book |
|
|