על הניסיון הקשה לחיות עם עצמך בשלום ועל דיכאון בעת שהמלחמה הפנימית שורפת לאה גולדברג , , 1970 - 1911 משוררת , סופרת , מתרגמת , מרצה וחוקרת ספרות . מנשות הספרות העבריות הבולטות . " את תלכי בשדה " , " בארץ אהבתי " , " איה פלוטו " , " דירה להשכיר " — זעיר אנפין מיצירתה הענפה . אישה בודדה , עצובה ועדינת נפש . לאה פוסעת לעבר הקליניקה , יורדת במדרגות ומתבוננת פנימה , לתוך חלל חדר הטיפולים . מבטיהם של לאה ואריאל נפגשים . מבט תשוש , חכם ותמים ניבט מעיניה , מפתיע מאוד לאור גילה הצעיר . אריאל נזכר בשיר שכתבה , בעל שם אקטואלי מאוד נוכח מזג האוויר השרבי השורר בחוץ : " חמסין של ניסן " , שבו כתוב בבית האחרון : כי כל אילן היה מפרש רוטט ולדממה עינים של ילדה , ולדמעות ניחוח הלבלוב , ושם העיר כשם אהבתי . הרטט , דמעות הלבלוב והניסיון הנואש להגדיר את אהבתה משתקפים מעיניה . ובעיקר : הלאות . לרגע נראה שכשמה כן היא . מדוע לקרוא לבתך בשם " לאה״ , זו שהפסידה בקרב על לבו של יעקב . הכבדות שאומר גופה מזכירה לאריאל שורה מתוך ספר הילדים " איה פלוטו " פרי עטה : " מדוע אני לא אוכל לעוף ? " לאה מתיישבת . דיבורה אטי . ...
To the book