|
|
ולרצוח , שבו רואים אנשים כל כך הרבה מעשי רצח וזוועות לאין קץ , במחנה שבו מתקהים החושים ומתאבנים לנוכח הזוועות הנוראות ביותר , שבו גווע כל רגש אנושי עד אשר בנפול אחיך או אחותך אינך נאנח אנחה אחת , כאן , במקום הזה יימצא אדם שיתרגש לאסוננו , שיזיל דמעה על גורלנו ? הו ! איזה חיזיון נפלא , משהו שלא כדרך הטבע ! דמעת יהודי חי תלווה אפוא את מותי , אנחת אדם רגיש . עוד יש מי שיבכה אותנו . [ ואני ] חשבתי שכיתומים עלובים נעבור מהעולם הזה . קורטוב נחמה אני מוצאת באיש הצעיר הזה , בין אנשים שכולם רוצחים וזדים נתגלה לפני מותי איש בעל רגשות . " לספר , לספר לכל העולם" אנשי הזונדרקומנדו הועמדו מול אחיהם הנידונים למוות בדקות האחרונות לחייהם - עמידה קשה מנשוא מבחינה אנושית . הם היו מודעים לסבלם הקשה של הנשים , של הגברים ושל הילדים , שהושפלו קשות לפני רציחתם - כאשר , למשל , אולצו לפשוט כליל את בגדיהם באולם המלתחה . העירום הכפוי הסב סבל נורא ואיום ליהודים . ההשפלה באולם המלתחה היתה קשה מנשוא . אנשי הזונדרקומנדו היו מודעים לבושה ולמבוכה הקשות שנגזרו על היהודים וניסו בכל מאודם להקל את הסבל ולמזערו - ככל שהדבר ...
To the book |
|
|