פרק ראשון "גוויות, גוויות, להשליך, להשליך, לשרוף, לשרוף" הזונדרקומנדו במחנה אושוויץ - בירקנאו

בזריחת הלבנה ניכרות במקום המוות רק תלוליות של צללים קטנים , אלו חבילות מונחות צבורות - העדות של החיים מפעם . כמה צלליות של צללי - אדם סוחבים משהו , גוש כבד , מהאדמה , אל דלת פתוחה הם מגישים את הגופה . הם חוזרים שוב בצעדים שקטים וסוחבים גוש שני שם , ונעלמים איתו בדלת הפתוחה . בלילה השקט , נשמעת כעת הברחת דלת - זהו שפתחו את המנעול כעת לאחים , אלו האומללים , שצריכים תכף ללכת אל עבודת - המוות . [ ... ] חייבים להמית את הלב , זה המרגיש ; להקהות בו כל רגש כאב . חייבים להחריש בעצמך את הסבלות הזוועתיים , שכמו סערה גולשים מעל כל האיברים . חייבים להתהפך לאוטומט , שלא רואה , לא חש ולא מבין . " אנחנו עשינו את העבודה השחורה של השואה " , אומר יעקב גבאי על תפקידם שלו ושל חבריו , אנשי הזונדרקומנדו ( " הפלוגה המיוחדת " ) במחנה אושוויץ - בירקנאו . אסירים אלה היו האומללים שבאומללים . מדי יום ראו , ועיניהם כלות , את בני עמם - לעתים את בני עריהם , לעתים אפילו את בני משפחותיהם - מובלים אל מותם . הם היו המדוכאים שבמדוכאים . מדי יום אולצו למלא מגוון של תפקידים בתהליך ההונאה שלפני הרצח וטשטוש העקבות שאחריו , במ...  To the book