הבעיה הנוספת אשר עמדה בפני יהודי לוב שהחליטו להשתקע באיטליה היתה כאמור האזרחות האיטלקית . את הבעיה העלו לראשונה ב 1967 - סימון ויוסף חביב , ונדרשו יותר מחמש שנים של התערבות חוקית ופוליטית כדי לפותרה . שגריר איטליה בטריפולי צ ' זארה פסקווינלי ( Pasquinelli ) סייע כזכור להוציא את היהודים מלוב לאיטליה בדרך הבטוחה ביותר שהיתה אפשרית , כאשר הפינוי באוויר ובים התבצע על ידי חברת התעופה האיטלקית " אליטליה" וחברת הספנות האיטלקית " טירניה " . אולם עבור אלה שלא היו בעלי אזרחות איטלקית , איטליה נתפסה כארץ מעבר בדרכם לישראל או לארצות אחרות . מי שהחליט להישאר באיטליה עשה זאת משום שראה בה את מולדתו השנייה , ומשום שבשונה מישראל היא היוותה מקום ניטרלי שממנו יהיה אפשר אולי לחזור ללוב . אלא שהיה עליהם להשיג אזרחות איטלקית כדי שיתאפשר להם להישאר . לרבים מיהודי לוב לא היתה אזרחות לובית והם באו לאיטליה עם מסמכי מסע זמניים . הברירה היחידה שנותרה לוועדת החירום של יהודי לוב היתה לגייס את עזרתם של יהודי איטליה ושל הארגונים היהודיים הבינלאומיים . פריץ בקר ( Becker ) מהקונגרס היהודי העולמי ( WJC ) העלה בפני אגודת...
To the book