התגובה הבריטית למהומות והדיונים על הפיצוי

אחרי שנים של דו - קיום יהודי - ערבי " נדהמו " הבריטים ונותרו אובדי עצות אל מול הפרעות , הסיבות להתרחשותן והשלכותיהן לטווח ארוך . הבריטים קבעו שאלה שנטלו חלק בפרעות הספונטניות היו " גורמים בלתי - אחראיים שברוב המקרים יצאו מן המגזר הערבי של האוכלוסייה " . עדות מאוחרת יותר שנמצאה במהלך הפרעות הוכיחה שלמעשה היתה " מידה ניכרת של הסתה מקומית בין הפורעים " . הבריטים רמזו גם שבאותו פרק זמן לא היה קשר בין הפרעות של טריפולי ובין התפרצויות אנטי - יהודיות במדינות ערביות אחרות . הבריטים הביעו כוונה לבדוק מי התחיל להפיץ את השמועות שהציתו את המתפרעים והתגלגלו לערים רחוקות עד כדי יותר מ 300 - ק " מ מטריפולי . השלטונות גם חששו מפני קשר בין אירועים בפלשתינה ובין יחסי יהודים - ערבים בלוב בזמן הפרעות , דבר שהוטל בספק משום שעל פי הדיווחים לא נשמעו קריאות אנטי - ציוניות מתוך האספסוף במהלך האלימות . מדהימה במיוחד העובדה שתגובתו של הממשל הצבאי הבריטי לא היתה מהירה ולא יעילה דייה על מנת לבלום את האלימות . שלטונות הממשל הצבאי הבריטי טענו בעקביות שהמצב נמצא תחת שליטה ולכן לא דרשו תגבורת צבאית . אך הכוחות הבריטיי...  To the book