א. על חרטה, על מאזנים ועל אימהוּת כמערכת יחסים

בשער השני התייחסתי למאזנים שנעשו במהלך הראיונות על ידי הנשים שהשתתפו במחקר ושקלו את היתרונות ואת החסרונות שבאימה וּ ת , כשהכף נטתה לחסרונות ועל כן השורה התחתונה שלהן היא שאימה וּ ת אינה כדאית מבחינתן . בחלק זה ברצוני לעשות צעד נוסף ולהציע שכדאי שנאזין לא רק לשורה התחתונה , אלא שלעצם עריכת המאזנים ישנה משמעות מכרעת בראייתן של אימה וֹ ת כסובייקטיות בעולם ובתפישת אימה וּ ת כמערכת יחסים לכל דבר ועניין . בתפישות חברתיות רווחות , המשפחה נחשבת לזירה שאין בה מקום לעריכת מאזנים של רווח מול הפסד ועלות מול תועלת : משפחה חיה לרוב בתוך מרחב פיזי הנקרא " בית " . הבית אמור לספק את חומות המגן המוחשיות להפרדת הספרה הפרטית מזו הציבורית ואת תחושת הנפרד וּ ת של ההתנהלות המשפחתית . סגירותו של הבית מאפשרת לקיים תרבות שאינה הולמת לגמרי את הכוחות הפוליטיים המתוחזקים בחברה שמחוץ לבית , וזו אי - הלימה הנתפסת כחיובית וכמיטיבה . המושג " בית " תואר על ידי פייר בורדייה כמרחב קיומה של המשפחה , שיש לו מאפיינים פיזיים - חומריים ומנטליים : הוא מבדיל בין חוץ לפנים ומגדיר את הפנים כמרחב מוגן , שבו מושעים חשבונות ושיקולים...  To the book