שער שישי מה אפשר ללמוד מחרטה

יש להסיט מבט מדברים חסרי תקנה ; את הנעשה אין להשיב . כך חרצה ליידי מקבת במחזה של ויליאם שייקספיר . אני חולקת עליה . אני חולקת עליה משום שגם כשאת הנעשה אכן לא ניתן להשיב באופן מוחשי , יש ערך לעצם המשאלה לשוב לאחור ולעשות אחרת , ומשאלה זו עשויה להוביל אותנו לתקנה חברתית לו רק נאזין היטב למשמעויות הרחבות יותר שיש לחרטה על אימה וּ ת . כי זה עצם העניין . בכל פעם שרעיון חדש או דרך חלופית מ וּ עלים בפנינו , הם לא רק מספרים לנו על החלופה עצמה . הם גם מצביעים על דרכי החשיבה הרווחות - אלו שמתייחסים אליהן כמובנות מאליהן . במובן זה , חרטה על אימה וּ ת מאפשרת לנו להתבונן לעומק ולמרחקים , משום שהיא אינה מספרת את סיפורן האישי והפרטי של אותן אימה וֹ ת בלבד . היא מלמדת לא מעט על יחסינו לעצמנו , לזמן ולרגשות . היא מלמדת שהתבוננות בעיניים פקוחות על אירועי העבר היא פעולה הכרחית לבחינת תפישות חברתיות והסדרים חברתיים . איסור על התבוננות לאחור הוא כלי לשליטה חברתית , בין היתר משום שבלעדיה אנחנו הופכים לחסרי סממני זהות , למבודדים ממה שקרה לנו או שנעשה כלפינו , לנטולי אוריינטציה בחיינו ולנעדרי יכולת השוואה . ב...  To the book