"מה עם הילדים?"

את חוסר היציבות של האדמה שעליה אנו צועדים ; ויותר מכך , ראיית העולם ב " אלכסון " או ב " שיפוע " מאפשרת לאובייקטים אחרים , שקודם לכן לא היו באופק , להיכנס אל פריזמת הראייה שלנו ולהציע לנו כיוונים חדשים . הסעיפים הבאים ממחישים כיצד גישוש במצב של דיסאוריינטציה נעשה , בהיעדר קווים מנחים חיצוניים ש ֶמורים לאן לפנות כשחרטה נוכחת בהוויה האימהית , וכאשר יש רצון " לעשות את הדבר הנכון " . כפי שנראה , לגישוש שכזה יש מקצב והגיונות משל עצמו , כשאימה וֹ ת מנסות לחפש את דרכן בין קירות הבית לצד משאלות סותרות , שמתקיימות בעת ובעונה אחת , לשמור על יציבותם של הקירות ולמוטטם כליל . במשך שמונה השנים שבהן למדתי על חרטה על אימה וּ ת , נשאלתי שוב ושוב אם האימה וֹ ת שהשתתפו במחקר דיברו עם ילדיהן על חרטתן . כפי שנראה , המענה לשאלה זו מסועף יותר מתשובה פשוטה של כן ולא . אולם עבורי , הדבר המרתק ביותר היה להבין שמי ששואל מייחל בכל לבו לשמוע תשובה שלילית - כלומר לדעת שאימה וֹ ת לא מדברות על החרטה בבתיהן , משום שדיבור על כך נחשב לנורא מכול , נורא יותר מעצם החרטה , עד וּ ת סופית ומוצקה להיותן " אימה וֹ ת רעות " . התפ...  To the book