א. מעבר לאימהוּת "על אוטומט": סטנדרטיזציה של זמן ושל רגשות

שארלוט ( אמא לשניים בסוף גיל העשרה ) : ילדתי את הבן שלי כשהייתי בת עשרים וארבע . זה היה נורא ואיום . וזה קרה ככה . בחברה הדתית מתחתנים ועושים ילדים - סוג של מסלול , אבל בכלל לא חשבתי עליו . [ שותקת ארוכות ] זה היה רק לחץ חברתי . כי ככה עושים . כולם עושים ילדים בעולם הדתי . אז יאללה , בלי לחשוב . דנית ( אמא לשניים עד גיל חמש ובגילי העשרה המוקדמים ) : ש . מה היו מחשבותייך על אימה וּ ת לפני שהפכת לאם ? ת . לא הקדשתי לזה מחשבה , [ ... ] כשהתחתנתי ( בגיל עשרים ואחת ) לא היו מחשבות של לפני . היינו נשואים " כבר " שנתיים וחצי ומבלי להקדיש יותר מדי מחשבה , החלטנו שהגיע הזמן להפוך להורים . ש . אז מה הן מבחינתך הסיבות שבגללן הפכת לאמא ? ת . פעלתי מתוך אוטומט , ללא ההבנה שיש מקום לחשיבה ולבחינה . היינו נשואים כבר כאמור שנתיים וחצי והרגשתי ש " צריך " . בעלי לא דיבר איתי על זה ולא לחץ . זו היתה החלטה שלי . הייתי ילדה , נאיבית , לא בשלה . עתליה ( אמא לשלושה בגילי העשרה והעשרים ) : הבנתי במהלך הטיפול שהייתי בו , פתאום הבנתי את המקום המדהים הזה שהייתי בו - שבכלל לא הפעלתי שום מחשבה או שום שיקול דעת או ...  To the book