הדר ( אמא לשניים עד גיל עשר ) : לא היו לי פנטזיות של לפגוע בהם - אלא פשוט פנטזיה שבא איזה גמד [ צוחקת ] שאומר לי : " אוקיי ... נעשה restart ופשוט כאילו הם לא יהיו . לא יקרה להם כלום , הם לא יהיו , לא ידעו , לא יחוו " . כרמל ( אמא לאחד בסוף גיל העשרה ) : ש . חשבת פעם ... ת . [ עוד לפני שסיימתי לשאול ] ברור . ש . לקום וללכת ? ת לקום וללכת ? חשבתי שאת הולכת לשאול משהו אחר [ צוחקת ] . ש . מה ? ת . להרוג אותו . שהוא ימות . כן . כן . כן . המון . עד היום . עד היום . לא פנטזיות ברמה שתכננתי את זה לפרטים , וברור שזה לא הגיע אף פעם ... אבל פנטזיות שהוא חולה ומת - עד עכשיו יש לי כל הזמן . כל הזמן . זה נורא מה שאני הולכת להגיד לך , זה נורא , אני בטח אחלום על זה הלילה - אבל אם יקרה לו משהו , אני אמות . זה ... אבל במקום מסוים תהיה לי הקלה . אני יודעת את זה . זה נורא , אני יודעת שנורא להגיד את זה , אבל זו האמת . זו האמת תהיה לי הקלה גם . [ ... ] זה קשה , תשמעי . הפנטזיות האלה שהוא מת - זה נורא קשה לסבול את זה , וזה כל הזמן . זה כל הזמן . אודליה ( אמא לאחד עד גיל עשר ) : לפעמים אני אומרת לעצמי איך ......
To the book