ו. מתחרטות מבלי לבכות על חלב שנשפך

גבול השפה הוא גבול העולם . ברגע שהשפה מסתיימת , מסתיים הדיון , מסתיים הדמיון , מסתיימת יכולת הפעולה , מסתיימת יכולת ההפשטה ומסתיים האדם . גבול השפה של החברה הוא גם גבול עולמה של החברה . שפה מייצרת את הדימוי , מייצרת את המציאות או מסתירה ומסווה אותה . שפה היא המכשיר שבאמצעותו אנחנו יכולים להרחיב את העולם ; והשפה היא מכשיר של ממשל או מערכת שבאמצעותו מטים , מסיטים או מטעים אותנו לגמרי . שפה אינה כלי ניטרלי להעברת רעיונות , ובחרכיה טמונים סודות רבי - עוצמה של תרבות . מילים וצורות תחביר נושאות משמעויות מרובות ומשתנות שמעוצבות בהקשרים חברתיים , היסטוריים וכלכליים , והשפה כולה ספוגה בתפישות חברתיות . על חוסר הניטרליות של השפה ועל משמעותן של מילים שנושאות רעיונות כבדי משקל אפשר ללמוד גם מהראיונות במחקר הנוכחי , זאת בהתייחס למילה " חרטה " ולמשמעויות שנלוות לה . כיוון שהנשים עצמן שהשתתפו במחקר יודעות שחרטה היא עמדה רגשית שנויה במחלוקת ושהיא נתפשת כדשדוש חסר תכלית במקום , כמה מהן ערכו משא ומתן לגביה . משא ומתן זה לא התקיים סביב חרטה על אימה וּ ת בלבד , אלא גם סביב מה שרעיון החרטה מסמל בפני עצמו :...  To the book