ב. פוליטיקה של חרטה; פוליטיקה של פריון ואימהוּת

במציאות חברתית שבה מצופה מנשים להיות אימה וֹ ת ולהיות מרוצות מאימהותן ( למרות הקשיים ) , חרטה על אימה וּ ת נתפשת כבלתי - אמינה בעליל , בעוד חרטה על אי - אימה וּ ת מובטחת בוודאות . דוגמה אחת מבין רבות להנחת אי - היתכנותה של חרטה על אימה וּ ת נמצאת בדבריו הבאים של ד " ר אלי שוסהיים , יו " ר אגודת אפרת : ש : האם זכורים לך מקרים של נשים בהיריון שהצטערו על כך שלא ביצעו הפלה ? ת : להפך . מתוך יותר מ 45 - אלף נשים שטופלו באגודת אפרת , שמלכתחילה ביקשו לבצע הפלה ולאחר קבלת תמיכה מאגודת אפרת שינו את דעתן , לא היתה אפילו אשה אחת שהביעה צער על כך שהביאה את הילד לעולם . כל הנשים הללו שמחות ומאושרות על החלטתן לתת חיים לעובר . לבד וללא עזרה משמעותית צעד זה הרס בוודאות את חיי . לא על הילד או על עצם הבאתו אלא על דרך הבאתו מבנק הזרע ללא אב . לפני תשע שנים כשעשיתי צעד זה , לא היה בכלל שיח אחר על האימהות . היה רק שיח שקידש את האימהות ומי שלא היתה אמא הרגישה סוג ב ' . וכשהבאתי את הילד הבנתי שזה הכול אחיזת עיניים והבגידה הכי גדולה היא של נשים אחת בשנייה . ובנק הזרע זאת הדרך הכי גרועה ועצובה להיות אמא עבורי ...  To the book