באחד משירי הקובץ " דבר אופטימי , עשיית שירים " שואל מאיר ויזלטיר : האם צירי העויתות המפוקקות אשר עסו את לחייך למולל לגרס ולהקיא עסות מלים קשות ובלולות דם כמו נפלים , יתפוגגו תחת גלי המנגינה המחלחלים בכל , המדלגים על אבנים כרותות , חריריות צורניות , סידניות וגיריות המלטשים אותן מחוליותן עד שיבהיקו כעיני חיות ? ויזלטיר מייחל לסוג שירה , או מנגינה , שגליה ילטשו את האבנים החדות שנפלטות מתוכו , את " עיסות המילים הקשות ובלולות הדם " , למשהו שלם , אילם , בוהק , נושם טל ואור , פטור מן הזמן . ספק אם המשאלה הזאת יצאה אצלו מגדר משאלה . ספק אם בכלל ייחל לה . שירתו מתאפיינת באבנים חדות הרבה יותר מאשר במה שהוא קורא באותו שיר . 1 מאיר ויזלטיר , דבר אופטימי , עשיית שירים , הקיבוץ המאוחד , . 1976 " המדבר הקר והבהיר " . בשיר יותר מאוחר , " גבינה " מתוך הקובץ " מחסן " , הוא רוצה לכתוב על " הדברים הבסיסיים / כגון נשיקה או אכילת גבינה " , והנשיקה , שהיא לכאורה " התעמלות הצואר ופלג הגוף העליון " , למעשה " מפוצצת את החלצים " . מהותה האמיתית " ההתרוצצות הסמויה , החזקה , / המתחוללת באלף נימים / של הדם בגוף " ....
To the book