|
|
על " אוסטרליץ " מאת וו . ג . זבאלד בקריאה ראשונה הצלחתי לחלץ מתוך " אוסטרליץ " של זבאלד בדל סיפור , סיפורו של נער מפראג שהגיע לאנגליה ערב השואה ואומץ על ידי זוג ולשי , ולימים הוא מגלה את שורשיו . לעומת זאת חשתי עצמי מוצף מבול של פרטי ‑ פרטים . קטלוגים ארוכים - פרטי מבנים ארכיטקטוניים , מבצרים ותחנות רכבת , נופים , פרפרי לילה ויצורים תת ‑ מימיים , עתיקות ומוצגי רפואה וטרינרית - נדמו לי כמכסים דפים על דפים , כשהם עצמם מתכסים שוב ושוב דוק של ערפל או פיח או זוהמה או זוהר , המטשטש את המגוון העצום . איזה יצר של התרבות אובססיבית נראה לי מושל במחבר ודוחף אותו כרוח תזזית מפסוק לפסוק , מדף לדף . כשסיפרתי על התופעה לידיד , הפנה אותי לפרק " ריבוי " ( Multiplicity ) בספרו היפה כל כך , האחרון ובלתי ‑ גמור , של איטלו קאלווינו , " שישה תזכירים למילניום הבא " . קאלווינו מראה איך הדחף לריבוי , לחבוק את המציאות , להגיע לטוטאלי - " אני חושב לכתוב רומן על היקום " , מגלה גתה את לבו לשרלוטה פון שטיין - פועם בספרות המודרנית , בפלובר , ז ' ורז ' פרק או בורחס . פלובר אמנם כותב ללואיז קולה , שהיה רוצה לכתוב ספר ...
To the book |
|
|