|
|
כשכתב ברכט את שירו " זמן רע לליריקה " , היתה השנה , 1939 זמן רע לכל הדעות . הבעיה שלו , כמשורר , היתה שרק הפלצות על נאומיו של " הצבעי" ( כלשונו ) , ולא פריחת עץ התפוח , דחפה אותו אל שולחן הכתיבה . פלצות זו , ביקש לומר , אינה יפה לליריקה . שנת 1993 אינה רעה לכל הדעות . גם אנחנו מתפלצים מדי פעם - הטלוויזיה מטיחה בנו מדי ערב מראות נוראים - אבל לא רק הפלצות דוחפת אותנו אל שולחן הכתיבה . יש גם עץ תפוח פורח , ושום צווחות של צבעי אינן מכסות עליו . ובכל זאת : זמן רע לליריקה , בהחלט . היש צורך להזכיר את העובדות ? ספרי שירה ממעטים לצאת , בייחוד על רקע מבול של סיפורת וספרי עיון היורד עלינו . כשהם יוצאים , אין כמעט תגובה . לפעמים איזו התלהבות של רגע לגאון תורן , השבה ושוקעת כלא היתה . משוררים , ולאו דווקא טירונים , מחזיקים כרכים במגירות , בלי סיכוי להשתבץ בשתיים ורבע סדרות השירה שעוד נותרו לפליטה . האריות שבחבורה מקדישים הרבה זמן להכפשות , לפעמים שנונות , לפעמים פחות שנונות , אבל כולן טובות לב . את יתרת זמנם הם מקדישים למאמץ מרוכז לא לגלות עניין זה בזה או במשורר חדש כלשהו . כתבי עת לשירה ( " חדרים...
To the book |
|
|