|
|
אני פוחד לחיות בלא מקסם עיני הפסל שדמותך הנציחה , ההד שעל לחיי בלילה שם הורד הבודד של הבל פיך . הלילה שוב עובר עלי כתער . הלילה על ורידי יורד לקטם שושן כחלחל , ועט לפתח שער אדם שותת אל מות ואל תם . וכך קניתי לי - אמנם , לא נצח - על כל פנים , מעין תותב של זמן . מעל תלולית עפר , חרצית הנצה , והנטמן , לרגע , לא נטמן . השיר הזה ממלא , כמדומני , אחר דרישות ההרמוניה והסימטריה , שתי תכונות שדורי מנור , עורך כתב העת " הו ! " מבקש , כלשונו , " להתרפק " עליהן . כולו פנטמטרים יאמביים וחריזה משוכללת , הנזהרת במידת האפשר שלא לחזור על אותו חלק דיבור ומקפידה על חליפות מלרע ומלעיל . אין ספק שהוא " נשען על קונוונציות קלאסיות " וש " הרגישות המוסיקלית היא נשמת אפו " , . 1 הו ! כתב עת לספרות , עורך : דורי מנור , גיליון מספר , 1 ינואר . 2005 שני תנאים שמעמיד העורך ליצירות שיתקבלו בעדיפות ראשונה לפרסום בכתב העת הזה . אם תשאלו באיזה עמוד של " הו ! " מספר 1 מופיע השיר המוסיקלי הזה , אשיב : בעמ ' . 274 ‑ ו 129 , 60 וזאת מהסיבה הפשוטה , שהמדובר לא בשיר אחד , אלא בשלושה בתים משלושה שירים שונים שהטלאתי יחד . הבית...
To the book |
|
|