בב , גיבור " זמן בב " של זלי גורביץ ' , אינו הזוג הראשון בשירתו . קדם לו זוג אחר , הא ודא , בספר הקרוי על שמם . אבל הא ודא היו בשר ודם , היה להם אפילו אופי . הא ישב , למשל , בחצר והרהר ; דא ישב בפינה , שעון על העשב בגינה . בב , לעומת זאת , איבד ( איבדו ?) כל קיום מחוץ ללשון . הוא / הם מוצר לינגוויסטי טהור . בתור שכזה , הוא / הם אובייקט מצוין לגלגולים בלי סוף : הוא עלי בב , הוא אדרבה ואדרבה , הוא הוי יבבם יבבם , הוא מה שבא בא , הוא בבתי בבתי , הוא בא בא מי הבא , הוא יש לנו בב לבב יש זקן - אם להסתפק בחלק קטן משלל גלגוליו . המוזה של גורביץ ' היא אפוא לינגוויסטית ומתגלגלת . בב עצמו הוא ודאי מה שקוראים אידיאה פיקס , אבל זהו חוט שני יחיד בתוך טקסט פטור מחוטי שני . זהו טקסט שהקביעות היחידה שלו היא חוסר הקביעות . מה שמפרנס חלק גדול מהדפים האלה , מעבר לאימאז ' ים , מחשבות , נרטיבים וקטעי מציאות , הוא קודם כול המילון והתזאורוס . במילון ובתזאורוס המילים שוכנות יחד לא בגלל סמיכות שבמציאות אלא בגלל סמיכות שבלשון . אצל גורביץ ' מתלכדים יחד שמות הנגזרים משורש אחד ( " דימויים , הדמויות , ההדמיות , ההד...
To the book