|
|
ה " פסיכומאכיה " היא שיר אלגורי ארוך שכתב משורר נוצרי בלטינית במאה הרביעית לספירה . קצת מצחיק , תאמרו , קצת מנופח , להכתיר רשימה על משורר ישראלי בן דור תש " ח בשמה של פואמה כזאת . עד היכן , תשאלו , מגיע הבולמוס ההשוואתי של אנשי הספרות ההשוואתית ? אלא שסדנא דארעא חד הוא , והמלחמה שבנפש ( יוונית : " פסיכה " - נפש ; " מאכה " - מלחמה ) העסיקה את מחברה של ה " פסיכומאכיה " , המשורר הלטיני הנוצרי פרודנטיוס בשלהי העת העתיקה , לא פחות ממה שהיא מעסיקה את בן הארץ הזאת בראשית המאה העשרים ואחת . בהבדל אחד יסודי : פרודנטיוס , שהעמיד באלגוריה המלחמתית שלו את מחנה המידות הטובות הנוצריות מול מחנה החטאים האליליים , ידע בדיוק למי הניצחון . גורי , המעמיד בספרו " עיבל " את " חוש ההשתייכות " מול " רגש הבושה " , את המפעל הציוני מול הספקות והחרטה , יודע הרבה פחות . חוש ההשתייכות ורגש הבושה עומדים אצלו חבוקים חיבוק דוב . בסימן החיבוק המשתק הזה - החשבון הלא ‑ גמור , ביטוי החוזר לא פעם בשיריו - עומד " עיבל " , ספרו המאוחר של גורי . לא שהספקות הם תופעה חדשה אצל גורי . תחושת הקרע , חרף שירים שהפכו להמנונות לאומיים...
To the book |
|
|