אולי כאן נגמרת דרכי על הסף השלו . נוטפים כוכבים ירקים לאט - כהלם הלב . באושת ענפים יבשה ברכת שלומים . העצים הקטנים בחרשה חכו לי כל הימים . מה מוזר שבקשתי אותך בדרכים לרב , עד שבאתי אל סף ביתך והוא כה קרוב . זהו אחד השירים היחידים - אם לא היחיד - שאני זוכר על פה . נכון שהוא מוסיקלי , אבל יש עוד שירים מוסיקליים . נכון שהוא מכמיר לב - בודד וחרישי ועניו - אבל יש עוד רבים כמוהו . ניחוש : הפרדוקס שבסופו , פרדוקס קטן ולא יהיר , הוא שמושך את הלב . מעביר בי איזו צמרמורת שקטה . כאילו שם את האצבע על משהו מוכר מאוד , מוכר אבל נשכח . אולי כה מוכר שנשכח . בלי משים אני עובר לדברים אחרים מוכרים כל כך שנשכחים . מונחים כל היום על השולחן ואתה אינך יודע . אולי נטמעו ברקע האפור של המובן מאליו . אחד מהם , המובהק שבהם , הוא המכתב בסיפורו של אדגר אלן פו "המכתב הגנוב " . אני נזכר בסיפור הזה ובדיון המפורסם שדן בו הפסיכואנליטיקן הצרפתי ז ' אק לאקאן באחד הסמינרים שלו , דיון מפורסם וקשה להבנה . " המכתב הגנוב " הוא סיפור על גניבה כפולה . " אישיות ממשפחת המלוכה" מקבלת מכתב : מי הכותב ועל מה הוא כותב לא ייוודע לקורא ...
To the book