|
|
" העולם נסגר " , אמר נכדי בן הארבע כשראה מן החוף את גלי הים נסוגים , אחד ימינה ואחד שמאלה . ואני אמרתי בלבי : איזה משורר הצליח לבטא את המראה הזה במילים כל כך מדויקות , מדויקות מבחינה חזותית וגם - כן , גם - פילוסופית ? הזאטוט הוא משורר ופילוסוף כאחד , אמרתי לעצמי והתמלאתי גאווה . הגאווה , תאמרו , היתה ילדותית . אבל האימאז ' שהפיק הילד בלי מאמץ היה בלתי ‑ ילדותי להפליא . אילו הופיע בשיר של משורר מבוסס - מהומרוס ועד חזי לסקלי - היה זוכה לים של פירושים , החל במעמקי הלא ‑ מודע וכלה בגובהי המטפיזיקה . אבל כאן מדובר בעולל רך , שה תמים שעוד לא קרא את דרידה . משהו בלתי ‑ מבוקר פרץ מתוכו והקסים אותי . את הדבר הבלתי ‑ מבוקר הזה מחפשים משוררים רבים וחוזרים ומחפשים מיום שנדדו הרחק מן השמים האופפים אותם בילדותם ו " צללי בית הכלא התחילו לסגר עליהם " . לא במקרה אני מצטט דווקא את המשורר האנגלי וורדסוורת , שהרי חוויית ההינתקות מתפארת עולם הילדות היא לב ‑ לבה של שירתו ואולי של שירת הרומנטיקה בכלל . האויב הגדול הוא התבונה הבוגרת , הסוגרת על הדמיון כקירות בית כלא וממיתה אותו . מי יודע , יאמר לי הרומנטיקן ,...
To the book |
|
|