|
|
טקסים היו קשורים אצלי תמיד , כבר בימי הילדות , בתחושה חגיגית של בלוף . מצד אחד צועדים בסך בחולצות כחולות באחד במאי , גולדה מאירסון בראש התהלוכה , עד שמגיעים ל " תערוכה " בצפון העיר , ושם נואם שז " ר , ולהקת מחוללות גוללת את האבן מפי הבאר . מצד שני לוקחים אותי השכנים ל "כל נדרי " , אמות הספים של בית הכנסת רועדות לשמע ההיתר להתפלל עם עבריינים , ואז אני מעיף מבט ימינה ורואה את החנווני מפינת הרחוב , רמאי ידוע , והוא מכה על חטא בהתלהבות גדולה ופוזל לצדדים . כך התגבשה אצלי מוקדם מאוד תמונת הטקס נוסח הכיכר האדומה , אבל גם הניגוד המוצק : טקס וכנות . אם יש טקס - אין כנות ; אם יש כנות - אין טקס . עד שנתקלתי לפני ימים אחדים בשורות האלה : " אפשר להבחין בשתי צורות של המילים ' אני אוהב אותך ' . הווידוי הרגשי של הצעיר המאוהב שייך למודוס של הכנות . ברור שיש לנו ספקות , כמו תמיד כשמדובר בשפת הכנות - אולי הוא סתם מנסה להכניס אותה למיטה . או אולי הוא באמת כן , וכיוון שקבע את ה ' כמו שהוא ' של אהבתו , לא ירגיש לעולם צורך לחזור על המילים האלה , אפילו במהלך שנים רבות של נישואים . אפשר שלא יחזור על המילים הא...
To the book |
|
|