א. הגדרת הדפוס – טביעת החותם של דפוס ה"יצירה"

לכידותם של התיאורים לכלל דפוס אחיד של חוויה נוצרת מתמונה מרכזית המצוירת בפסקאות השונות , משדה סמנטי ומילים מנחות , ממבנה משותף ומוטיבים סגנוניים אחרים המאפיינים את התיאורים . מרחב סמנטי החוט המרכזי הטווה יחדיו את הפסקאות השונות המייצגות כאן את דפוס ה " יצירה" הוא השימוש במילה " יצירה " . השימוש התכוף במילה זו הוא שבצבץ מעל פני השטח ו " הסגיר " את דפוס החוויה שלפנינו . המילה " יצירה " היא מעין חותם מזהה של הפסקאות בתקופת כתיבה זו , והיא משמשת במשמעויות מגוונות , כגון יצירה ספרותית , יצירה כעמל כפיים , יצירה נבואית , יצירה מילולית ועוד . היוצר יכול להיות היוצר האנושי או היוצר האלוהי . למשל : " היוצר השמח ביצירה " ( ד , צח ) . המרחב הסמנטי כולל עוד כמה מילים השכיחות בדפוס ה " יצירה " ומצביעות כבר על עניינים שבמהות . בייחוד יוחד מקום מרכזי למילים הקשורות למוטיב הפה והדיבור , כגון " מילול " , " ביטוי " , " דיבור " , " הבטאה " , " ניב שפתיים " . כמו כן נזכרים " ציורים " ו " קול " . הזיקה ל " ספר יצירה" מאפיין מרכזי של דפוס ה " יצירה " הוא הזיקה ל " ספר יצירה " , המתבטאת באזכורים מפורשים של ה...  To the book