עמדנו על פנים שונות במתח ובהתנגשות בין פנים לחוץ , בין " גדלות " ל " קטנות " ובין מיסטיקה לחברה . מתח זה מלווה את האדם הנוטה לחוויות עליונות ועם זאת משמש גם מנהיג ציבור . כמו אצל מקובלים ומיסטיקנים אחרים , גם אצל הרב קוק שררה מתיחות רבה בין רובדי הקיום והתפקוד השונים ובין האידאלים הסותרים הכרוכים בכל אחד מרובדי הקיום . מה אפשר ללמוד מהאופן שבו איזן הרב קוק בין הקטבים המתנגשים ? מן הנתונים שעלו לאורך העיון אפשר היה ללמוד בראש ובראשונה שההרמוניה לא הייתה פשוטה כל כך בעבור הרב קוק , כפי שאולי נטינו לחשוב בעבר . במובאות רבות שבהן עיינו ניכרה כמיהת הלב אל דרך קיצונית ולא אל ההרמוניה , ובצבצה מהן נטייה לפרישות קיצונית ולניתוק מן ההוויה הארצית . דבריו של הרב קוק : " מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה – יפה אמר " , נמצאים נאמנים לתמונה המתגלה כאן . עם זאת , לכל אורך הדרך מצאנו את הרב קוק מחפש אחר הדרך לאזן את חוויותיו ושאיפותיו הקיצוניות . למרות כמיהת הלב להיות כל העת ב " גדלות " ולמרות ייסורי הירידה אל ה " קטנות " ירד הרב קוק אל החברה – ונימוקיו היו רבים ומגוונים . גם 104 ייתכן שהקושי הנפשי להתמודד ע...
To the book