ג. הצמצום כאפיון של איש הדת

הרי " ד אימץ את הפרשנות המטאפורית לצמצום . כלומר צמצום איננו התכנסות של האלוהות מעצמה אל עצמה כדי שיהיה מקום להיווצרות העולמות ; צמצום משמעו התאמת האלוהות לתפיסה האנושית . הוויתור הוא , שהאלוהות מכהה כביכול את אורה ומעמעמת אותו כדי שבני אדם יוכלו להשיגו . כאמור מתבטא הצמצום בשני מישורים , כדברי הרי " ד : ' וחק פלאים זה [ הצמצום ] מתבטא בשני כיוונים מקבילים : בעולם הריאלי במציאות המוחשית , ובעולם האידיאלי – ביצירות ההלכה ' ( עמ ' . ( 55 וכבר הבהיר לורנס קפלן , כי בדברי הרי " ד הללו יש ' צמצום כפול . ראשית , ה ' מצמצם עצמו בתוך המערכת האידיאלית של המושגים האפריוריים של ההלכה … שנית , כשהאדם מגשם את ההלכה האידיאלית בתוך העולם הממשי , ב " טבורה של המציאות " , הרי הוא ממילא מוריד את נוכחות ה ' , את הטרנסצנדנטיות שכבר נמצאת במערכת ההלכה האידיאלית , אל העולם הממשי הזה ' . לפי קפלן השתמש הרי " ד בצמצום כדי לפתור את ' המתח בין העולם הממשי והעולם שמעבר לו בתודעה של איש ההלכה , תודעה הכוללת בתוכה גם תודעת איש הדעת הכפוף לחיי השעה וגם תודעת איש הדת השואף לטרנסצנדנטיות ' . ברצוני לדון כעת בתפיסת הצ...  To the book