"בעזרת השם אני נושם!"

התאספנו יחד , גברים ונשים , קבוצה קטנה של זקנות וזקנים וקבוצה גדולה של בני ובנות נוער בני ארבע - עשרה בלבד , כדי להיפרד . עבור כולם היה זה מעמד קשה מאוד . קולות הבכי החנוק עלו מתוך הקהל , ומדי פעם פילחה יבבה את החלל . על ספסל אחד ישבו בני המשפחה , נצמדים זה לזה ומנסים לשאוב זה מזה את הכוחות שאינם . ביניהם ישבה גם יעל , האם , שאותה הכתרתי כ " אם השנה " . לאורך השנים חוויתי אי - אילו פרידות , אך היתה זו הפעם הראשונה שבה נדרשתי להיפרד מתלמיד אהוב , אחד מבין אותם בני ארבע - עשרה . לפתע שמעתי את יעל קוראת לעברי : " הנה היא . ה ' מלכה ' שלי . מלכה החברה שלי , מלכה המורה של רועי ... זו שלימדה את רועי על המוח . זו שציידה אותו במידע וגם בתמיכה רגשית לאורך כל הדרך ... מורת האסטרטגיות ! " בצעדים מהוססים ניגשתי אליה וחיבקתיה בכל כוחותי , דמעותי מתערבבות בדמעותיה ונוספות לים הדמעות שנוצר שם . מעומקי לבה השבור השמיעה את צעקתה המרה : " למה ? ה ' , למה ? למה לקחת לי את רועי ? כמה תפילות ... כמה בקשות ... כמה תקווה ... למה ? הרי אמר דוד המלך ' ה ' רועי לא אחסר ' !!! " ואכן תהיתי ביני לבין עצמי כיצד יתמ...  To the book