ארגז הכלים מתמלא

של נורית . כשנורית הביעה את הקושי שלה , הכלתי אותו , הבנתי אותו ונהגתי בה בעדינות ובאדיבות יתירה . עם הצטרפותה לחלום שלי התלהבתי עד בלי די , ומהמקום הזה יצאנו לדרך . את ההורים בהחלט שיתפנו . אך את התלמידים - לא . פשוט קבענו להם מציאות חדשה , מבלי לעשות כל הכנה מקדימה של השינוי בדרכי הלמידה ובהכלת התלמידים שנתפסו עד אז בעיני אותו תלמיד , וככל הנראה גם בעיני אחרים , כ " טיפוליסטים " או " מפגרים " . הצטרפותי למערך ההוראה בתוך הכיתה פגעה בתלמידים בעלי התדמית של מצליחים . הם לא ידעו מה עומד מאחורי הפרויקט והסיקו שהם סוג של כיתה יוצאת דופן , כיתת חינוך מיוחד . היה לנו כשל בתכנון הפרויקט ; את זה אני יודעת להגיד היום , שנים רבות מאז אותו יום קשה . אותו מרד לא הסתיים בהתפרצות זו , ובהמשך התרחשו דברים גרועים מאוד . בעקבותיהם התנהלו דיונים מתמשכים בין הגורמים המטפלים בבית הספר , בתיאום עם ההורים , והוחלט שלא להעניש את התלמידים , אלא לערוך איתם שיחות משמעת ובירור בניסיון להוביל אותם להבין כיצד נכון להגיב במצבים מסוג זה . המסר שעבר אל אותה קבוצת ילדים היה שאין עונש שיכול להוות תשלום חברתי הולם לאמי...  To the book