צפירה רוקח המלכות, הכנסיה והיהודים באנגליה של ימי־הביניים

שאלת היחס שהופגן כלפי היהודים באנגליה בתקופה שבין הכיבוש הנורמני ( 1066 ) לבין הגירוש הרשמי והכלל ארצי שבשנת 1290 הינה נושא מושך ורב פנים . כרוכים וצרורים בו עניינים בעלי חשיבות ובהם י עלילות דם ; מעבר מקהילה משגשגת — שחבריה מלווים כספים אפילו למלך — לקבוצה המתרוששת והולכת בעקבות המעבר למיסוי שרירותי ( , ( taiiage מסוף המאה ה י " ב ואילך ; יישום המשפט וההליכים המשפטיים הכנסייתיים במגמה להגביל את שיתוף היהודים בחיי היום יום של הציבור הנוצרי , עד כדי הטלת פסק חרם כנסייתי ( excom munication ) שנועד לנדות את היהודים מן הכנסיה (!) ומן החברה הנוצרית בכללותה ; קשר היהודים ביחס מיוחד אל הכתר , כקבוצה וכבודדים , ואי כפיפותם לאצילים בודדים ; השימוש ביהודים לשם ספיגת כספים מן האצולה , וכר . ברם , לפני שננתח כמה מן ההיבטים החשובים ביותר של היחס כלפי היהודים באנגליה בימי הביניים , ברצוני להעיר הערות מספר : בראש וראשונה : במאות ה י " ב וה י " ג היתד , אנגליה אחת המדינות האור-תודוכסיות ביותר באירופה ( שלא כפי שהיתר . במאה ה י " ד ) . המינות היתה נדירה , וכנגדה פעלו השלטונות בזריזות ובתקיפות . א...  To the book