הקדמה

הבא לדון בשנאת ישראל מאז שחר ההיסטוריה ועד ימינו , מסמיך בהעלם אחד תופעות שונות ודחוקות זו מזו , ולפיכך אינו פטור מלעמוד על שאלת רציפותה שיל שנאת ישראל . האומנם ניתן למצוא מכנה משותף בין שנאת ישראל הקדומה , כגון זו המופיעה במגילת אםתר ( ' ויבקש המן להשמיד את כל היהודים ' , ג ו ) לבין המאבק של הכנסיה הנוצרית נגד היהודים ? האם מותר להסמיך את הגילויים הללו למעמדם הנחות של היהודים תחת שלטון האיסלאם ? ובעיקר — האם ניתן לקשור את כל אלה עם , האנטישמץות המודרנית ובמיוחד עם השמדת היהודים באירופה הנאצית ? יש שתי גישות קוטביות אל הנושא הסבוך כל כך של רציפות : השנאה ליהודים . הגישה האחת היא זו שנתגבשה בתפיסה המסורתית היהודית , דהיינו ' כל האומות שונאין את ישראל ' ( בראשית רבה םג ז ) . הגישה האחרת מנסה לראות כל תופעה ספציפית בתוך ההקשר ההיסטורי שלה או אף להעמיד זו מול זו — כפי שעושה סאלו בארון — את שנאת ישראל ואהבת ישראל כשני ציריה של ההיסטוריה היהודית . משל לימה הדבר דומה בעיניו י ליחסי החוץ של מדינה אחת עם חברותיה . בנוהג שבעולים , יחסים עם מדינה פלונית מצטיינים פעם בידידות ופעם באיבה , אלא שיחס...  To the book