|
|
מסיבות אובייקטיביות , מוצדקות או לא מוצדקות , ביישובי הפריפריה החברתית גרות לרוב משפחות ממצב סוציו - אקונומי נמוך בהשוואה ליישובי מרכז הארץ , בדרך כלל עם הכנסה נמוכה ולעתים קרובות עם תקרת זכוכית של תמונת העתיד שלהן . באופן טבעי הדימוי של יישובים אלו הוא של מקום נמוך , שצריך לעשות בעבורם העדפה מתקנת ולתת לתושבים שם יותר , ואם המדינה רוצה לתת שוויון הזדמנויות היא צריכה להשקיע שם תקציבים מוגדלים בכל התחומים , אחרת הפערים רק ילכו ויתרחבו . לעתים הגדלת התקציב היתה לשם צמצום הפער ומתן אפשרות להצליח . לעתים הדבר בא מתוך מקום של רגשות אשם . נעשו כל כך הרבה עוולות לתושבי הפריפריה , הם יושבו במרחק , אין להם נגישות לחינוך , תרבות ובריאות , אז לפחות נפצה אותם כדי לצמצם את הפער . התחושה הכללית היא של פטרונות ולעתים אף של התנשאות . עובדת היותו של יישוב פריפריאלי הופכת אותו במידה רבה למשאבת תקציבים . יש ראשי רשויות שמעדיפים שמדד הטיפוח של היישוב שלהם לא יעלה , כדי שלא יופחתו תקציביהן . התקציב שמקבל מהמדינה בית ספר תיכון בעיירת פיתוח גדול ממה שמקבל תיכון במרכז הארץ . ככל שמדד הטיפוח של בית הספר נמוך י...
To the book |
|
|