שקט, כאן קוראים?

באותן שנים , , 2008 ‑ 2002 הייתי עסוקה בבניין הפיזי של בית הספר במקביל לבנייה הפדגוגית . מבנה פיזי של בית ספר אמור במידה מסוימת לשקף את התפיסה החינוכית שלו , ואת מה שהוא רוצה להגיד . מה אמורה להביע ספרייה בבית ספר ? למה צריך אותה ? למי היא מיועדת ? איך הופכים מקום שאמור להיות שקט , אולם שבו הולכים על בהונות האצבעות , למקום מזמין ושוקק ? החלטנו שהספרייה תהיה בדיוק בכניסה לבניין , כדי שכל מי שנכנס לבניין יראה אותה ויחוש שנכנס להיכל הספר . זה היה חשוב בעבור התלמידים , אך לא פחות מכך , בעבור האורחים שבאו לבית הספר מן החוץ והשתאו למראה מקום מזמין ויפה , המנוגד לדימוי המצופה של בניין מט ליפול שהצבע מתקלף בו וכיסאותיו שבורים . במקום לבחור בדלת ממוגנת של " פלדלת " , כנהוג , בחרנו בדלת זכוכית , שמכניסה אור לחדר , ומאפשרת גם לעומד מבחוץ לקבל השראה . מעל כל שולחן בספרייה היתה מנורה לבנה גדולה , והשולחנות היו לבנים מה שהוסיף אור ובוהק . הריהוט והתאורה היפים שידרו כבוד , וגם ביטחון בתלמיד שישמור עליהם ולא יקלקל . רצפת הספרייה שהיתה מכוסה כולה בשטיחים יצרה אווירה של כניסה להיכל והוסיפה לתחושת הכבוד ...  To the book