|
|
הדור שהתחנך על הערך של " חוק השבות " מתקשה כיום להסכין עם הדרך שבה ראתה ההנהגה הציונית השלטת את הדברים לפני קום המדינה ( ולמעשה גם לאחר מכן ) . בשני העשורים שקדמו להקמת המדינה , ובהם גם תקופת השואה , פעלו ההנהגה הציונית ונציגיה ברוח גישתו של בן - גוריון , שקבע בקונגרס הציוני הי " ח בשנת 1933 כי " ארץ - ישראל זקוקה לא למהגרים סתם אלא לחלוצים , וההבדל ביניהם פשוט : המהגר בא לקחת מהארץ , החלוץ בא לתת לארץ , לפיכך אנו תובעים זכות בכורה לעלייה החלוצית " . למושג " עלייה חלוצית " היתה כמובן גם משמעות פוליטית של הבחנה בין גורמים " חיוביים " ל " שליליים " . בימי טרום המדינה נעשתה הבחנה בין סוגי המועמדים לעלייה בעיקר על רקע תרבותי ופוליטי , ולאחר מכן , בעיקר אחרי קום המדינה , נוסף גם הגורם העדתי ( שהיה קיים בציונות משלביה המוקדמים ) , שלפיו נתפסו יהודי המזרח כאנשים נחותים מבחינה תרבותית . העדפה מוחלטת זו להציל יהודים " מתאימים " באה לידי ביטוי למשל בדברים הבאים , ככל הנראה מתחילת : 1943 בהמשך הישיבה חידד בן - גוריון את הגדרותיו על גבולות הפעילות של ההנהלה בנושאי הצלה . לגבי " הצלה [ שפירושה ] הו...
To the book |
|
|