חירות האדם – אחריותו או אנוכיותו?

אף לא תשתית לשלטון . הכוח החיצוני המשעבד נעלם , חומות בית הסוהר נפלו והעם יכול , לכאורה , לפעול כרצונו . אפשר להגדיר זאת כשיבה ל 'מצב הטבעי ' שבו חי האדם בטרם ציביליזציה - הוא המצב שבו , לדברי שפינוזה , חופפת זכות האדם לקחת לעצמו ממשאבי הטבע את יכולתו , ובמובן זה איש הישר בעיניו יעשה עד כמה שכוחו עומד לו . האם זוהי החירות המבוקשת ? עד מהרה העם מגלה שתחת עול שעבודו במצרים היה מצבו טוב לאין ערוך יותר : לחמו היה מובטח ומימיו היו נאמנים ופחד השלטון מנע מריבות בנושאי קניין ומקורות פרנסה , שהרי מה שהטבע נותן מעצמו לאדם החי במדבר הוא מצומצם מאוד ואם ינסה כל יחיד לקחת לעצמו כמידת כוחו ימותו כולם מרעב ומצמא . בדיעבד מוצא , איפוא , העם שיצא למדבר שהוא משועבד בו על ידי יצריו ועל ידי תנאי קיומו הרעים יותר מכפי שהיה משועבד תחת יד פרעה : הוא רשאי אמנם לבחור כרצונו , אבל אין לו במה לבחור , כי על המעט המצוי יצטרך להילחם נגד כל הנזקקים לו כמוהו . עתה עומד , אפוא , העם בפני מטלתו העיקרית . הוא מבין שכדי לחיות במדבר כבן - חורין הוא מוכרח לכונן משטר על בסיס של חוקים שיאפשרו לעם כעם ולכל יחיד להתקיים ולחלק...  To the book