פעם בשעת תפלת מנחה בשבת , בבית - הכנסת , ו ' סידור ' פתוח לפני , וארא , זמירות , האר " י ז " ל , בני היכלא דכסיפין , ונפשי נמשכה אחרי הדברים , לכסופא דכל כסופין , ואדפדף , וארא עוד , אזמר בשבחין , למיעל גו פתחין , ונפשי ערגה , נכספה , לסוד , לרזין . מגילת סתרים , א , לח מפגש אקראי מזמין לפעמים בעקבותיו התפתחויות חדשות ובלתי צפויות . שעת " בין הערביים " היא זמן מעבר בין אורה לחשכה , בין היום המסתיים ליום החדש . זמנים אלו הינם בעלי חשיבות מיוחדת עבור המקובלים , הרואים בפרקי זמן אלו את המעבר - נקודת ההשקה שבין העולם הזה לעולם הבא . בין הערביים , הזמן שהוא לא יום ולא לילה , הוא זמן שיונק ממקום אחר : ממקום יותר גבוה . " שעת מנחה בשבת " מכונה ע " י האר " י בפיוט " אזמר בשבחין" " רעוא דרעוין " , כלומר , עת " הרצון שברצונות " . זהו הרגע בו האדם המבקש את הדביקות מוזמן " לחזות במלך " . דווקא בשעה זו , שעה מטושטשת וחסרת בהירות , מתאפשר " החיבור השלם " , תכלית השבת . אזי מתברר כי בעצם האדם שייך תמיד לשבת החולפת , ואף בימי השבוע יש המשכת אור השבת על האדם כפי המדרגה אליה הגיע בשבת : הזמן המקודש ממשי...
To the book