ויהי הלילה , אחר חצות , ואני בבית הנתיבות , הגיע המסע , לרומני , הפעמון מצלצל , ולבי הולם פעם , גורל עתידי בכף המאזנים , הרגעים ארוכים כימים ושנים , והנני נשאר במקומי , עוד צלצול , הלצאת , או להשאר , הלב הולם , קשה ההחלטה וההכרעה , ואני לא זז , והנה הצלצול האחרון , לרוץ למסע , פן יראני מכר וישאלני , למה אאחר מסעי , אך לא . כולם נסעו , ואני נשארתי , ובעוד חצי שעה והגיע המסע האחר , בכוון הפוך , ואקום ואסע , לקובנא . מגילת סתרים , א , כג פסקה זו מתרגמת יפה את תחושותיו של הכותב באותם הרגעים , ופעמים מספר אפשר לפגוש בזיכרונות הרב הנזיר את אותה תמונה ייחודית : התלבטויות ותהיות ( " גורל עתידי בכף המאזנים " ) , אפשרות חד - פעמית המזדמנת לכאורה במקרה ( " הפעמון מצלצל " ) , היסוסי ההחלטה ( " הלצאת או להישאר " ) , הכרעה מהירה הנראית בלתי מחושבת ( " אך לא " ) , ומעבר קיצוני לצד השני ( "כולם נסעו ואני נשארתי " ) המכריז על התחלה חדשה ( " ואקום ואסע " ) . ההכרעה האקזיסטנציאליסטית היא תוצאה של המפגש הרגעי והנקודתי בין הזמן והאדם , ולא פרי תהליך מחשבתי ממושך . הרגע המיוחד המזדמן מחייב את התייחסותו של ה...
To the book