המוכרנית

נועה אסטרייכר 1 בכל משמרת יש שמונה שעות עבודה ועשרים דקות הפסקה . בהפסקה אני אמורה להספיק לאכול , לשתות , לעכל , ללכת לשירותים , לעשן סיגריה ולשוחח בטלפון . אני עובדת בסניף קניון רמת אביב של אחת משתי רשתות הספרים הגדולות . השנה היא . 2009 בקניון יש יותר משש רשתות מזון מהיר אבל הצעידה אליהן , העמידה בתור להזמנה וההמתנה למנה אורכות כ - 12 דקות , מה שמשאיר לי שמונה דקות : שתיים ללעיסה ובליעה והשש הנותרות לריצה אל החנות . אני מוותרת . יש יותר מדי דברים לעשות בהפסקה מכדי לבזבז אותה על אכילה . גם לא רצוי להביא אוכל חם מהבית . מנהל המכירות אומר לנו באחת השיחות ש " לא מתאים שאנשים יפתחו לי פה שולחן עם צלחות . תאכלו משהו קטן לפני ומשהו קטן אחרי " . שאר העובדות מסתפקות בחטיף אנרגיה או ביוגורט מהסופרמרקט . למדתי מהן . אני אוכלת על ארגז או על הרצפה במסדרון האשפה שמאחורי החנות - מסדרון צר וגבוה , צבוע בצבע שמן צהבהב , הרצפה דביקה מנוזלי אשפה והאוויר קר . בקצה המסדרון דלת פלדה כבדה . השירותים נמצאים בקצה השני של הקניון . לפעמים עדיף לוותר על הביקור בהם , גם אם הוא דחוף , כדי לא לספוג נזיפה על איחור ...  To the book