על הפוטנציאל הדידקטי של קומדיית האונס

הבה נחזור , לסיכום , אל נקודת ההתחלה : המסיבה הפרועה ב "אלנבי " 40 והשלכותיה בכל הנוגע לממד המבדר של האונס . כפי שטענתי בראשית דבריי , ייחודה של ההתרחשות בבר התל - אביבי לא היה גלום בעצם התרחשותם של האירועים במקום אלא בהפצתם ברשתות החברתיות כסרטון . ההפצה הנרחבת באמצעות מכשיר התקשורת האישי , הטלפון הסלולארי , היא שתרמה ל ' אפקט הדומינו ' , שהוביל בסופו של דבר לתביעה נגד בעלי המקום ובנוסף גם לחשיבה מחודשת על הגדרת האונס במסגרת החוק הישראלי ועל השלכותיה . מה שקרה ב " אלנבי " 40 הוא ללא ספק מחריד , ומחרידה עוד יותר הייתה ההפצה ההמונית של האירוע המוסרט , שגרמה לבחורה שהוסרטה נזק עצום פי כמה מאשר עצם קיום יחסי מין על הבר . אבל החשיבה המחודשת על מהות האונס והגדרתו במסגרת החוק היא מבורכת ; והתובנה שמשהו פגום מן היסוד באופן שבו חלק ניכר מהחברה הישראלית , גברים ונשים כאחד , מתייחס לזכות השימוש הפומבי בגופה של אישה , היא ללא ספק הכרחית כדי לשנות את הגדרת העבירות הפליליות הכרוכות בכך . מטרתי בדיון שלעיל הייתה להצביע על עומק הבעיה , ומכאן גם לא רק על חשיבות השינוי - ההכרחי - אלא גם על הקושי שיהיה ...  To the book