תודעת השואה: מ"הם" ל"אנחנו"

שואת יהודי אירופה נתפסת כאירוע הנורא ביותר שהתרחש בהיסטוריה של העם היהודי , ומוראותיה נחרתו כמרכיב מרכזי בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי של החברה הישראלית . השואה אמנם התרחשה " שם " , באירופה , אך כשקמה מדינת ישראל ובמשך שנותיה הראשונות היה יותר מחצי הציבור היהודי במדינה קשור לאסון באופן אישי , אם כניצולים ישירים ) " שארית הפליטה " ( ואם עקב קשרי משפחה עם הנספים . השמדת העם היהודי נחוותה כטרגדיה אישית ומשפחתית של אובדן קרובים ומכרים : הורים , אחים ואחיות , סבים וסבתות , דודים ודודות , בני דודים ואחיינים , שכנים לרחוב ולשכונה , חברים ללימודים , עמיתים לעבודה ומכרים רבים מהקהילה שנכחדה . ההיכרות הקרובה עם הקורבנות לא הצריכה וגם לא אפשרה כביכול ללמד את השואה כנושא היסטורי הנתון לניתוח ולפרשנות מתוך עמדה של התבוננות מרחוק , נפרד מהוויית הקיום היומיומי . ואכן , עד סוף שנות השישים היא לא נלמדה כנושא מובהק בבתי הספר התיכוניים . 48 על המושג דת אזרחית ויישומה בישראל ראו Liebman & Don - Yehiya , 1983 ואולם , אף שאירועי השואה לא נלמדו כנושא בשיעורי היסטוריה , השואה נכחה בחיי היום - יום בשלושה מעגלי התיי...  To the book