|
|
בתחילת שנות התשעים הודיע משרד החינוך כי בכוונתו לערוך שינויים ניכרים בתכנית הלימודים בהיסטוריה בחינוך הממלכתי . יוזמה זו נבעה בין היתר מאי - נחת שהביעו מורים ומורות בשטח ביחס לתכנית הקיימת . היא נראתה להם ישנה , ארכאית , משעממת , בלתי רלוונטית ומנותקת מהתמורות שעברה הדיסציפלינה ההיסטורית ומשינויים בשדה הלמידה והחינוך . בכך גם הגיב משרד החינוך , אמנם באיחור מסוים , לתמורות שהתרחשו בכלכלה , בחברה ובשדה מינהל החינוך , כגון הנהייה אחר הפרטה , ביזוריות ניהולית , לגיטימציה לגיוון קולות בכיתה הטרוגנית והכרה בכך שיש להעניק אוטונומיה רבה יותר לבתי הספר בבחירת הספרים ובכך לתבוע מהם גם יותר אחריות לתוצאות . אין ספק שגם הפולמוס סביב היסטוריה ציבורית ותקשורתית השפיע על הגורמים המקצועיים , והם הבינו שנחוצה רפורמה בתכנית הלימודים ובספרי הלימוד . בשנת 1991 הקימה ועדת המקצוע , האחראית לתכנית ללימודי ההיסטוריה , ועדת משנה בראשות פרופ׳ משה צימרמן , היסטוריון מהאוניברסיטה העברית , שתעסוק בבניית תכנית לימוד חדשה לחטיבת הביניים . ב - 1994 הוקמה ועדה נוספת , בראשות פרופ׳ ישראל ברטל , אף הוא היסטוריון מהאוניב...
To the book |
|
|