פרק שני פוסט-ציונות כקריאת תיגר על סוגיות היסטוריות בישראל

לקראת סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים נראית בבירור נטייה מתרחבת והולכת של חוקרים והוגים , אמנים , עיתונאים ואנשי תקשורת לאתגר את השקפת העולם הציונית על מגוון מרכיביה . קריאת התיגר כונתה " פוסט - ציונות " – כינוי שהוא " שם משפחה " לצורות רבות - פנים , ולעתים אף חלוקות ביניהן , של ביקורת ורפלקציה על הנרטיב הציוני . לדעת חוקר מחשבת ישראל יוסף דן : פוסט - ציונות אומרת לאומיות ישראלית על בסיס מינימליזם טריטוריאלי , ללא שאיפות חברתיות ומוסריות ייחודיות , ללא ממד דתי מובהק , ללא אימוצה של תרבות מסורתית , ללא יסודות אסכטולוגיים , ללא לשון עברית שורשית היונקת ממקורותיה , ומתוך השאיפה להעמקת הנורמליזציה של מעמדה של ישראל בין העמים ולהשתלבות רוחנית , מתוך עמדת שוויון , עם תרבויות אחרות . ) דן , 25 . 3 . 1994 ( מלבד תכנים מובהקים , אפיון זה מנסה להציע מכנה משותף רחב לכל העמדות המתכנסות תחת מניפת הפוסט - ציונות . לכן הוא מצביע על התכוונות ולא על השקפת עולם ספציפית , ורואה בפוסט - ציונות אוריינטציה יותר מאשר משנה סדורה . עיקרה של העמדה הפוסט - ציונית לדידו היא שלילת המאוויים , צמצום הייחודיות , ...  To the book