מורות כריזמטיות: בלט קלאסי בתנועה מקומית

תהליך הגלובליזציה של הבלט הקלאסי החל למעשה לפני כארבע מאות שנים . זמן קצר לאחר שהתהווה כמסורת אצולה מקומית באיטליה במאה ה - , 16 הוא חצה גבולות והיה לתחום אמנות כלל אירופי במאה ה - , 17 הגיע לרוסיה במאה ה - 19 ובתחילת המאה העשרים , בעקבות מהלכים קולוניאליים של יצוא ויבוא תרבותי , הוא הגיע לארצות הברית , קנדה ואוסטרליה , ובהמשך לארצות מזרח אסיה . לדברי אשל , לישראל הגיע הבלט הקלאסי בתחילת המאה העשרים עם המהגרים , בעיקר מהגרות , מרוסיה ומזרח אירופה , ביניהן הרקדניות והמורות לבלט רינה ניקובה ומיה ארבטובה שהחלו ללמד בבתי - ספר קטנים למחול , בעיקר בתל - אביב . באמצעות מילון התנועה האופייני לו , הנרטיבים והדימויים שליוו אותו , התמקם הבלט הקלאסי בתרבות המערבית והחוץ - מערבית כגוף ידע קנוני ומיתולוגי . תפיסה זו ניכרת היטב גם בתכנית הלימודים של מגמות המחול כפי שהצגנו בפרק . 3 חוקרי מחול בשנים האחרונות , אשר יצאו מעמדה פוסט - קולוניאלית , כותבים כנגד התפיסה הקנונית והאתנוצנטרית של הבלט הקלאסי כתופעה אוניברסלית או ניטרלית , וטוענים שלא ניתן לראות את האסתטיקה שלו ואת שפת הריקוד הספציפית כאוטונומית...  To the book