ילי נתיב ספטמבר : 2003 כשאני מתקרבת על קטע הכביש המהיר החדש , מתגלית קריית דור דחוסה בין קווי גבולותיה של העיר השכנה לבין בית הקברות הגדול . הבתים שמולם נפער הכביש שנמצא עדיין בבנייה , צפופים , חבלי הכביסה מלאים . שיפולי הדרך חשופים , ונדמה שאפילו כשיסתיימו עבודות העפר וסלילת האספלט , גם אז עדיין תהיה תחושה של הזנחה . אני בדרכי לפגוש את אווה , רכזת מגמת המחול בעיר . יהיה זה ביקור ראשון שלי במגמה הזו . בית הספר התיכון , הממוקם בין בתי מגורים באחת השכונות , נראה כמו בית סוהר . חצר פנימית חשופה , סורגים על חלונות , קירות לבנים מהוהים . במסדרון , בעודי מחפשת את חדר המורים , אני נתקלת בפוסטר גדול התלוי על הקיר . תחת כותרת ענק " מגמת המחול " מופיעות תמונות המרכיבות קולאז ' וכותרת גדולה שמכריזה : " גראנד ז ' טה אל האושר " . בצילום שגזור מתוך מגזין מופיעה רקדנית בלט קלאסי , לבושה בבגד גוף צמוד ונעלי פוינט ( אצבע ) ורודות , שערה אסוף ומהודק לראשה , " עפה " באוויר , רגליה בפישוק גרנד ז ' טה והיא מחייכת אל המצלמה . מתחת לתמונה מופיע הכיתוב : "ואל תתפלאו שזה ירדוף אתכם לכל מקום , גם לסופר " . בתמו...
To the book