חימום , או הכנה לדואט : מה אני צריכה לעשות כדי להיות יכולה להתחיל להתנועע , לרקוד ? ומתי זה נקרא שהתחלתי ? מהו הדבר , או התנועה שמתרחשת , שמכינה ומיידעת אותי שאני בדרך ? או שעכשיו אני כבר שם , אני " בפנים " ? נדמה לי כי ניתן לומר שהתהליך הזה כרוך במה שהשפה העומדת לרשותנו עשויה לתאר כ "כניסה לגוף " , כהבאת תשומת הלב , ההכרה , הכוונה במגע קרוב ומחויב לגוף ולתנועתו , ולמרחב . אין זאת אומרת שיש כיווניות אחת לקירוב הזה , שהדעת התבונית - . 2 בובר , , 1965 , 1959 תשמ " ד . השכלית היא זו הפעילה והמביאה עצמה או " מכופפת " אליה את הגוף . לגוף עצמו ולתנועה שהוא מייצר יש כושר וכוח עירור עצום , ראשוני , המזמין אליו ואף תובע התבוננות , חקירה , ידיעה והכרה . גם אין זאת אומרת שיש נתק או חוסר מגע בין שכל או תודעה לגוף במצבים אחרים שהם לא ריקוד , או ששני אלה הם קטבים , ושמקום מושבו האקסקלוסיבי של ה " אני " הוא בקוטב שאינו גוף ( ראש , מוח , שכל , נפש ) , כפי שעשוי אולי להשתמע מן הכותרת שלעיל . אני ערה להשתמעות הדואליסטית שעשויה להיות לכותרת " אני - גופ ( י ) " ולסכנה הפוטנציאלית שבה , בהציגה את שני אלה כ...
To the book