אמון כפעולה מוסרית: התכנסות חברתית של הגוף בעידן של אי-ודאות

בחלל שהותירה מאחוריה הנסיגה של הרשויות הפוליטיות הנמוגות , העצמי הוא זה שחותר למלא , או שמוכרח למלא , את הפונקציה של המרכז של ה - ( lebenswelt שמפריט , עושה לאינדיווידואלי , ומבטא את היקום ) . זהו העצמי ששב ובונה את יתר העולם כפריפריה שלו עצמו , בעודו מגדיר , מייחס ומעניק תכונות הולמות או מתאימות לחלקיו המובחנים של העולם על - פי צרכיו . המשימה של החזקת החברה נעשית באמצעות " מיקור חוץ " או באמצעות " קבלנות משנה" או פשוט קורסת לתחום החיים הפוליטיים האישיים ( . ( Bauman , 2008 : 10 בספרו האם יש סיכוי לאתיקה בעולם של צרכנים ובכתבים נוספים זיגמונט באומן מציע להציב ערכים כאמון ואינטראקציה בעולם הקונקרטי כפעולות מעשיות ופיתוח מערכות יחסים מוסריות . בכך הוא מצטרף לזליגמן ולגידנס , בהניחו את פעולת האמון כפעולה בסיסית בייצור מערכות יחסים מוסריות . תפיסתו זו מתקרבת ברוחה לתפיסות הפמיניסטיות הרואות במוסר מושג יחסי ותוצר של קשרי אנוש . אך משום שבאומן , זליגמן וגידנס הם גברים , ייתכן שהם פונים אל פעולת האמון לאחר שהרציונאליות או האובייקטיביזם - עמודי התווך של תפיסות גבריות - נחלו כישלון חרוץ בעידן ה...  To the book