הגוף הרוקד כאתר המייצר ידע מצטבר

מדברי התלמידות ניתן להבין שהכניסה אל הגוף מייצרת מצב של בידול מהמציאות שבחוץ , מעין נפרדות כפולה , שכן כאמור , במהלך ראשוני הן נכנסות אל הסטודיו הסגור , ובמהלך שני אל תוך הגוף באמצעות התנועה . בתוך הנפרדות הזו , נוצר מצב חדש וזמני שבו העולם שבחוץ כביכול נעלם . ניתן לומר שהוא נעלם בעצם פעמיים , הן פיזית ופרקטית - מן העין עם הכניסה לחדר המחול , והן באופן תודעתי , כאשר מתוארת התנתקות , התרוקנות והיעלמות של המציאות שבחוץ אל תוך עולם של חושים ותנועה . היעלמות זו קיימת כממד מרכזי בחוויית התנועה , אולם בו - בזמן ברור שעל התלמידות להימצא בערנות מלאה ובהקשבה פעילה למתחולל בסביבתן הקרובה , לחברותיהן הרוקדות לצידן , לידן , לפניהן ומאחוריהן , למורה שמדברת אליהן ולמוזיקה ולקצב שהיא מכתיבה . כיצד ניתן להסביר בראייה תיאורטית חוויה זו , המגלמת בתוכה הקשבה רב - כיוונית וקיומיות בכפל מציאויות , פנימית וחיצונית ? הגישה הפנומנולוגית של מרלו - פונטי רואה את הסובייקט כממוקם בתוך הגוף כמרכז של הוויה אנושית , ישות חיה , בעלת ידע וכוח , המפיקה משמעות חברתית . גישה זו מכירה בחוויית הגוף והתנועה ובתפקיד המרכזי ש...  To the book