|
|
לאחר שני מפגשים ראשוניים שבהם קיימתי ריאיון קבוצתי עם התלמידות , החלטתי לבקש מהן לכתוב , בסיומה של הפגישה , חיבור קצר על השאלה : מה קורה לי כשאני רוקדת ? מצאתי ששאלותיי המילוליות על חוויית הריקוד והגוף נתקלו בקושי מצד הנערות לדבר , לתאר ולהסביר . לעיתים קרובות הן שתקו זמן ארוך לפני שהשיבו על שאלות כמו : מה קורה לכן כשאתן רוקדות ? או : מה משמעות חוויית הריקוד עבורכן ? לעיתים הן אמרו שלא מדברים אתן על זה בדרך - כלל , ושהן כמעט ולא מדברות על זה ביניהן . תגובות שחזרו על עצמן היו : " אני לא יודעת איך להסביר את זה " , " אין לזה מילים " , " אי - אפשר להגדיר את זה " . מניסיוני אני יודעת שתיאור מילולי של חוויה חושית - גופנית של תנועה הוא ניסיון מתסכל וחשבתי שאולי בכתיבה יהיה להן קל יותר להתבטא . להבדיל מריאיון , המעבר לכתיבה אפשר לנערות מפגש עם עולמן הפנימי , ואף על - פי שהן כתבו את החיבורים עבורי , הם לא היו תולדה ישירה של אינטראקציה חברתית . במהלך השנתיים נאספו כ - 34 חיבורים קצרים אשר שימשו אותי כטקסטים לניתוח תוכן , וגם הזינו את השאלות והנושאים שהוצגו בראיונות האישיים . מצד אחד הציגו החיבור...
To the book |
|
|