אתנוגרפיה בזיגזג: מהשדה לספרייה ובחזרה

התחלתי את עבודת השדה בתצפיות . הסתכלתי על מורות , עמיתות למקצוע שאת רובן הכרתי , שמלמדות תלמידות שדומות לתלמידות שלי . ישבתי בצד ורשמתי מה שראיתי ומה ששמעתי . לפעמים התרגשתי ולפעמים השתעממתי . כאשר ניגשתי לנתח את החומרים ניתוח ראשוני לא ראיתי כלום . היומן נראה בשלב ההוא " דל " . " אין בו מספיק בשר " אמרו המנחות . כתבתי , כמה מפתיע , על המובן מאליו ולא ידעתי כיצד להזיר את עצמי בשדה . התסכול כיוון אותי לשנות את הטכניקה , והתחלתי לראיין . הראיונות נמצאו פוריים יותר . הם גילו את מה שלא היה אפשר לראות בעין : החוויות , התחושות והמחשבות של התלמידות בזמן שהן רקדו . הראיונות סיפקו מבט על האופן שבו הן חוות את הגוף והתנועה , אך גם הם לא היו משוללים קושי אנליטי . המסלול האתנוגרפי נוצר אם כך כזיגזג . הוא נע בין הפעלת הכלים השונים , ובינם ובין ניסיון לחפש מבטים אחרים שיאפשרו לקרוא את השדה באופנים חדשים ומרעננים . כפי שמתארת צבר בן - יהושע על - פי ספרדלי , התהליך המחקרי אינו ליניארי , אלא מאופיין במה שמתואר בספרות כ " רצף מעגלי " ; תהליך שאני רואה אותו , אם להשתמש במושגים של ריקוד , כתנועה של הלוך וש...  To the book