חרדה תרבותית וחרדה מקצועית

חזית נוספת של מאבק מול מגמות המחול בבתי - הספר פותחת ורדה כשהיא מתייחסת לתוצר האמנותי הנולד במגמה : יש משהו נורא מקובע בהנחיה שלהם שמה ב [ שם בית הספר ] לגבי הבגרויות . הרי לא ייתכן ששנים , מחזורים שלמים זה אותה אישיות ! הרי יש שמה ... קרן לא יכולה להיות דומה לשירה , ושירה לא יכולה להיות דומה ל ... לתום או ל ... הן כל אחת ... והם לא נותנים להן להוציא מעצמן את מה שהן ! כולם מסתובבים סביב אותן עשרים תנועות . וזה נמאס כבר , זה משעמם ! שנים אותו שטאנץ של בגרויות . כאן מנסחת ורדה את האבחנה בינה לבין המגמה במונחים של טעם : " זה נמאס , זה משעמם " . היא מתייחסת להאחדה שהיא רואה בעבודות הבגרות בקומפוזיציה , ולבעייתיות הנוצרת מהכשרה והנחיה אחידה : " הרי קרן לא יכולה להיות דומה לשירה ושירה לא יכולה להיות דומה לתום " . אולם בפועל הן הרי כן דומות : הן בנות אותו גיל , הן גדלו בצל אותם מודלים של נשיות ושל יופי , הן חשופות לתכנים תרבותיים דומים , הן לומדות את אותם מקצועות הריקוד אצל אותן המורות שלמדו באותם מוסדות , והן מקבלות את אותן ההנחיות : מנין יהיו מאוד שונות ? . 29 טעם , טעמים או העדפות הם , על ...  To the book