דואט / הודל אופיר

שמים אפורים וגשם דק מקדמים את פנינו במגרש החניה הריק של נמל יפו . מהדקות מעילים לגופנו ומיטיבות צעיפים , אנחנו נפגשות בחיבוק ואז עומדות רגע יחד , מביטות אל הים הרוגש ונושמות את הרסס המלוח . בתי הקפה במקום מלאים באנשים שהרוח הבריחה אותם פנימה , ואנחנו מחליטות לעלות למעלה , לשכונה , למצוא לנו מקום שקט לשבת . צעדינו בסמטאות מפרים את הדממה שסביב . בבית הקפה היפואי הקטן חם ונעים ; עץ אשוח מקושט ניצב בפינה . אנחנו שמחות להיפגש ; בשנים בהן עבדנו על מחקרי הדוקטורט שלנו באוניברסיטה העברית חלקנו שעות משותפות רבות . יחד למדנו בקורסים שונים והשתתפנו בכנסים ובסמינרים , יחד חלקנו מחשבות ורעיונות - ביכורים , תהינו והתבלבלנו , ויחד גם נועצנו ושיתפנו בענייני חיינו שאינם ריקוד או אקדמיה . מאז הסתיים פרק זה ונפנינו לריקודי - חיים אחרים איננו מתראות לעיתים קרובות , על אף הגעגוע . הצעתה של ילי להוציא לאור במשותף את מחקרינו בספר אחד מביאה אותנו לכאן הבוקר . אנחנו מבקשות לראות אם וכיצד ניתן לשלב את העבודות , הממוקמות שתיהן בשדה החינוך לריקוד בישראל והבוחנות את השדה הזה בכלים איכותניים - פרשנים . אין לנו רעיו...  To the book