כפי שראינו בפרקים הקודמים , במבצע חירם לא נקבעה מדיניות רשמית לגירוש כל הערבים ממקומותיהם , אך הייתה שאיפה להיפטר מהם ככל האפשר . הועלו כמה רעיונות לצמצום מספרם של התושבים הערבים ולריכוזם באזורים מוגדרים . רעיונות אלו מומשו לא פעם בגירוש של ערבים , מהם אל מחוץ לגבולות המדינה ומהם בתוך גבולותיה . רבים ממנהיגי ישראל הביעו את תקוותם שעד אמצע שנות החמישים תימצא הדרך להיפטר מהמיעוט הערבי ששרד בגליל , במשולש ובנגב , והוויכוח נסב בעיקר על השאלות אם הדבר אפשרי , ומה המחיר שישראל תשלם אם תפעל למימוש תוכניות הגירוש . בשל אילוצים מדיניים בזירה האזורית והבין - לאומית צומצמו פעולות הגירוש בגבול הלבנון ובמקומות אחרים . אך למרות זאת , השאיפה הבסיסית להשתלט על אדמות רבות ככל האפשר ולהשאיר בישראל ערבים מעטים ככל האפשר נותרה על כנה , והיא שהנחתה את הגורמים שטיפלו באוכלוסייה הערבית . בקיץ , 1949 לאחר סיפוח אזור המשולש , היה בישראל מיעוט ערבי קטן של כ - 160 אלף נפש , ונפתח פרק מורכב וכואב בתולדותיהם של השורדים . סיום המלחמה . 7 דוגמה לכך היא סיפורם של תושבי העיירה מג ' דל , כמתואר לעיל ( עיירה זו הייתה שט...
To the book